טיולי אלון (טבריה) בע"מ נ' קבוץ כנרת

פסק דין

פתח דבר:

בפניי תביעה שטרית על סך 1,000,000 ₪ בגין ארבעה שיקים שנמסרו לתובעת, טיולי אלון (טבריה) בע"מ, (להלן: "התובעת"), המשוכים מחשבונה של חברת בני חזון השקעות בע"מ (להלן: "בני חזון") ערוכים לפקודת הנתבע, קיבוץ כינרת (להלן: "הקיבוץ"), ומוסבים בחתימה בגבם בחותמת של הקיבוץ ובחתימת יד ונושאים את הפרטים כדלקמן:

שיק מספר 5004368 זמן פרעון 10/11/02 על סך 250,000 ₪.

שיק מספר 5004369 זמן פרעון 15/11/02 על סך 250,000 ₪.

שיק מספר 5004370 זמן פרעון 25/11/02 על סך 250,000 ₪.

שיק מספר 5004371 זמן פרעון 30/11/02 על סך 250,000 ₪.

התובעת הגישה את השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ מס' 01-27229-03-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). הקיבוץ הגיש התנגדות לביצוע השיקים וטען לחוסר סמכות מקומית. התנגדותו של הקיבוץ התקבלה והתיק הועבר לדיון בפניי.

במקביל לתביעה זו נדונה בפניי תביעה שטרית נוספת שהגישה התובעת נגד חופית קיבוץ כנרת בע"מ (להלן: "חופית"), שהינה חברת בת ציבורית של הקיבוץ, בגין 5 שיקים שנמסרו לה על ידה, המשוכים מחשבונה של בני חזון לפקודת חופית ומוסבים בחתימתה בגבם (ת"א 1800/04). בקשת הקיבוץ לאיחוד הדיון בשתי התביעות נדחתה על ידי, שכן למרות הדמיון בין שני התיקים לא סברתי כי איחוד הדיון בשניהם ייעל את הדיון ויקצר אותו.

בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעת העיד מנהלה, מר מיכאל ויזמן (להלן: "ויזמן"), אשר הגיש שני תצהירי עדות ראשית מטעמו, וכן רו"ח יריב אלעד, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית אודות שיחה טלפונית שקיים עם מר שי סלונימסקי ז"ל (להלן: "סלונימסקי"), חבר הקיבוץ, אשר היה אחראי על פעילות ניכיון השיקים של הקיבוץ, אותה הקליט.

הקיבוץ העיד מטעמו את סלונימסקי, את גב' שרונה שאול, פקידה בבנק מזרחי טפחות, סניף טבריה, אשר ניהלה את חשבונות הבנק של הקיבוץ בסניף, את מר גור מלמד (להלן: "מלמד"), חבר הקיבוץ שכיהן כגזברו במועדים הרלבנטיים לתביעה, את מר איתן פרידלר (להלן: "פרידלר"), חבר במוסדותיו הכלכליים של הקיבוץ, שכיהן כמנכ"ל חופית בתקופה הרלבנטית לתביעה ואת מר יעקב אברמוביץ (להלן: "אברמוביץ"), בעל משרד לחקירות פרטיות שנשכר על ידי ויזמן לשם גביית השיקים נשוא התביעה נגד חופית.

חקירות העדים היו ארוכות וממושכות ונפרסו על פני למעלה משנתיים וחצי.

מהות התביעה:

התביעה הוגשה תחילה כתביעה שטרית בשאלת חבותו של הקיבוץ מכוח חתימתו על גב השיקים. ברם, במהלך הדיונים שהתקיימו בפניי הרחיבו הצדדים בטענותיהם את גדר המחלוקת לשאלת נסיבות מסירת השיקים לתובעת וקיומה של עסקת יסוד ביניהם ואף הגישו כתבי טענות וראיות ארוכים ומפורטים בעניין המלמדים על מערכת מפותלת ומסובכת של יחסים בין הצדדים.

נפסק כי כאשר ניתן שיק תמורת עסקה ולא נפרע, הברירה בידי בעל החוב האוחז בשטר לתבוע על-פי השטר או על- פי עסקת היסוד אשר במסגרתה ניתן השטר; בעל החוב אף רשאי לתבוע על-פי שתי העילות לחלופין אך הבסיס לתביעה חייב להתבהר מבעוד מועד כי יש לכך השפעה ישירה על דרך ההתגוננות של הנתבע ועל הראיות אשר יש להביא להוכחת התביעה. (ר' ע"א 198/75 אליאס חזן נ' כמאל ניהאד, פ"ד ל(1)421, 431-432 (להלן: "פס"ד אליאס"))

בתביעה על פי השטר, כפי שהוגשה בעניינננו, השיק שחולל משמש, הוא עצמו, עילה לתביעה ואין לערבבו עם עסקת היסוד שבקשר איתה ניתן. מכאן שהעובדות הנוגעות לעסקת היסוד אינן נמנות על העובדות המעמידות עילה לתשלום השיק ולפיכך אין הן צריכות טיעון בתביעה על פיו. לעומת זאת, בתביעה על פי עסקת היסוד השטר הינו ראיה בין יתר הראיות והדגש הוא על החוזה שבמסגרתו ניתן השטר. (ר' פס"ד אליאס, עמ' 432; ע"א 164/62 טוביה שפירא נ' מרים רבינוביץ, פ"ד י"ז 346,341)

בענייננו, בהתנגדותו לביצוע השטרות הכחיש הקיבוץ כל קשר לשיקים וטען כי אינו מכיר אותם וכי לא חתם עליהם. לפיכך, בדיון שהתקיים בפניי ביום 30/11/06, הסכימו ב"כ הצדדים כי לשם הכרעה בעילה השטרית יש צורך בהבהרת הנסיבות הכלליות ובחינת העובדות נשוא עסקת היסוד במסגרתה נמסרו השיקים לתובעת, זאת חרף התנגדות קודמת של ב"כ הקיבוץ לכך.

אשר על כן, בטרם אדון בעילה השטרית נשוא התביעה שבפניי אבחן תחילה את נסיבות עסקת היסוד במסגרתה נמסרו השיקים נשוא התביעה לתובעת. יצוין כי בעניין זה נתגלעו בין הצדדים מחלוקות עובדתיות רבות, בהן אדון במסגרת פסק הדין.

טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעת: